מדינת ישראל כמיזם חברתי

את הדברים הבאים אני כותב כי אני אוהב את מדינת ישראל ומוכיר וזוכר את אלה שהציעו והוציאו אל הפועל את המיזם הזה, מדינת ישראל. השתמשתי במונח מיזם להמחיש שהגענו אל השעה שצריך להקים את היסודות למוצר עצמו, מדינה יהודית דמוקרטית של כל אזרחיה, מדינה שלמרות הצבע הלאומי שלה תקבל לזרועותיה את מי שרוצה לגור בה, למי שרוצה ליצור בה וכמובן להנות גם מפירותיה.

נתחיל ממיזם בהייטק החברתי, הציונות. מיזם מדהים, שכינס יהודים רבים מאוד תחת הרעיון לשוב אל המולדת. מיזם שהצליח לחצות את הפגנות ושנאת החינם של יהודים באשר הם. אלה שחשבו שכדי להצליח צריך לרמות את הגביר, אלה שחשבו שהמנהיג לא ראוי ועוד מגוון רחב של יודעי כל שלא רצו להצטרף. אבל הרוח הציונית השבה חזק יותר וסחפה אחריה עשרות אלפי חברים ועם כל מה שהתרחש בשואה, הרוח לא שככה אלא גברה ויוקם המיזם המדהים, מדינת ישראל.

כמו בכל סטארט אפ, מרגע ההקמה, עלו ותתן הבעיות שליוו את התנועה הציונית מאז הוקמה. בעיות עם הגדרת מעמדם של הלא יהודים, הגדרת מעמדם של החרדים. כל היתר הסתדרו איך שהוא עם ההגדרה המוכרת "בלי חירות ומק"י". גם הכנסת היתה מקום שבו החברות והחברים התייחסו למעמד בכבוד וביראה. כמובן שבהתחלה הכנסת פעלה בלי כללי מוסר ואתיקה כתובים וסדורים. אך מי אנחנו שנלין על דור המייסדים, אלה שחברו למיזם.

השלטון הבלעדי של מפא"י ושותפותיה התרסק בעקבות מהלך אחד, ששם את המראה הבשורה מול עיננו, מלחמת יום הכיפורים. כמובן שאין להתעלם ממלחמת ששת הימים שאת תוצאותיה אנחנו מדממים עד היום, אך בואו ונחשיב את המלחמה הזאת כהמשך בהפסקה של מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות. מלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה שהוציאה אותנו מהגראז' של פיתוח המיזם וחשפה "באגים", כשלים בתוכנה.
לפתע פתאום הבנו שבישראל אין מערבל תרבויות וזהויות, אין גם מערבל של אמונה דתית, במילים אחרות אין כור היתוך.

בהעדר הנחות היסוד, התוכנית הרעיונית של מדינה יהודית, התגלתה כתוכנית כושלת. תוכנית שלא לקחת בחשבון את המגוון התרבותי והאמוני.

כשאני שואל צעירים מהציונות הדתית איזו מדינה הם רוצים, התשובה האוטומטית היא שהם רוצים מדינה יהודית. לא בטוח שהם יודעים על פי איזו יהדות המדינה תתנהל, שאפילו בתפילות אין נוסח אחיד כפי שניסו פעם לייצר. זו רק דוגמא אחת לשיבוש שחל עם השנים. מלחמת יום הכיפורים ריסקה אותנו לרסיסים ואיחדה מהצד השני את כל המגזרים שנפגעו ממדיניות כור ההיתוך, מהניסיון החברתי לייצר ישראל, צבר, אנטי גלותי שמדבר רק עברית ומסתגר בתוך עצמו מבלי להביא בחברה המגוונת.

שלא נתבלבל, הוועדה המסדרת של מפא"י דווקא היתה ערה לסוגיה, אך המסר לא חילחל עד למטה. נשברים בחברה, המצוקה הכלכלית ובעיקר אלה שהיו חלק מהשיטה אך מאבו בה והקימו את שינוי הביאו למהפך ההיסטורי שנותר כמעט יציב עד ימינו אנו.

ומה קרה? החרדים הפכו לכל פוליטי משמעותי והמליצו את העקרון של זכויות בלי חובות. הם מצאו בני ברית מגוונים, ראשית ובעיקר את ממשלות הליכוד למיניהן ואת חברי הכנסת הערביים שגם הם רצו זכויות בלי חובות. אלה סברו שחבירה אלה החרדים שהצליחו לסייע גם להם, לעיתים זה עבד ולרוב לא. זו כנראה הסיבה המרכזית לתהליך החשיבה שהשתנה עד לצבירת הכוח המרשימה מאוד ברשימה המשותפת. גם המסורתיים מבין עדות המזרח מצאו מזור לכאבם המוצדק בדמותה של ש"ס ששורשיה עמוקים למדי.

ומה קרה בציונות הדתית, איבדה את דרכם של המייסדים שרמן חיים משותפים ונסחפ ו אחר הבדלנות החרדית ויצרה את המונח חרדי דתי לאומי. מונח שהתכתב עם חזרה אל המקורות ואל החלום של "שתי גדות לירדן זו שלנו וזו גם כן". יהיו שיקראו לזה חזון משיחי ויהיו כאלה כמוני למשל, שטוב לכם שיהיה לו חלום, חלום משותף מחזק את הקשר. הבעיה היא עתיקת יומין, אחרי החלום באה היקיצה, לא כל חלום מתגשם. פרט לכך אפשר להמשיך לחלום אך גם להיות מציאותיים בדיוק כמו התפילה "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".

וכעת אנחנו עם חירות שהפכה עם השנים לליכוד שנותר עד היום כמפלגה דמוקרטית בעלת משמעות גם לאחר הטלטלות של הסכם השלום עם מצרים, מלחמת לבנון הראשונה לגירוש היהודים מגוש קטיף שהיה הזרז להקמת קדימה בראשות מייסד הליכוד אריק שרון. הם התפללו כמו שמפא"י התפצלה, אך הרעיון נותר כשהיה והשלטון נותר באותן ידיים.
כך גם היום הליכוד מתקיים, כי הוא מציע אלטרנטיבות לחרדים האשכנזים ולחרדים המזרחיים, הליכוד נותן גם את מה שמבקשים הציונים הדתיים החרד"ליים, הוא משמר להם את החלום לארץ ישראל השלמה.

מובן שהליכוד והעומד בראשו לא יכולים להגשים את החלום אלא למכור את הסחורה המשומשת והבלתי אפשרית שתי מדינות לשני עמים וארץ ישראל השלמה. במילים אחרות סוג של סחורה שמתאימה לכל דורש, שיודע שהיא לא תגיע אליו בסופו של דבר. סחורה שמבטיחה את המשך כהונת הליכוד.

אז מה עושים במצב הנוכחי שחצי מהמצביעים עדיין נותנים את אמונם בליכוד וגרורותיו וחצי במודלים אדהוקרטים, התארגנויות פוליטיות שמבקשות להחליף את השלטון.

כאן טמונה הבעיה המרכזית, התארגנות פוליטית שמבקשת רק להחליף את השלטון, יכולה להצליח מספר מועט של פעמים. דומה שהיום בשעון של מה שנותר מכחול לבן הולך ואוזל.

אך כל אלה חסרי חשיבות מול הצורך לשנות את כללי המשחק ובמקום לדון בריבונות ובמאבקים במערכת המשפט צריך לבנות כללי משחק חדשים שבמרכזו אתיקה ומוסר. כללי משחק שיאפשרו להגיע להסכמות רחבות, לטובת כלל אזרחי ישראל.

נחזור אל תחילת המאמר אל המיזם "מדינת ישראל", שעוד לא הפך למוצר. מיזם שנמצא בתזזית מתמדת ולכולם יש תחושה שכך מדינה צריכה לתפקד, שכך צריך לנהוג בפוליטיקה, להתל, לרמות ולחפש סעיפים בחוק כדי להצדיק את המהלכים הלא מוסריים והלא אתיים. מדינה שעוברת מאלתור לאלתור והמשקיעים, אין להם ברירה הם ממשיכים להחיות את הסטארט אפ , למה? כי הם מאמינים בו. משקיעים שלא חסרים על הכסף שהאוויחו בעמל כפיהם. אהה אתם שואלים מי הם המשקיעים? אנחנו אזרחי ישראל שבוחרים פעם אחר פעם פוליטיקאים שלא מוכנים לפעול על פי קודים מוסריים ואתיים. ישראל 2020 מיזם סטארט אפ חברתי ששורד ומתפלל, בשנה הבאה בירושלים הבנויה.