תנו "לייק" למתבודדים

אני משוטט בסבלנות ברשתות החברתיות של עידן הקורונה. השיטוט הוא אשליה של מי שחושב שברשתות יש חופש אמיתי. אני מקבל זכות לשהות במקום שאני רוצה אך גם האחרים צריכים לעקוב אחרי. במילים אחרות מעט מאוד רואים את מה שאני כותב וכך גם מעטים שמגיעים אלי אלא אם כן הם הפכו ל"אושיות רשת", אלא אם כן הם דוחפים את הפוסטרים בתשלום, בשיווק דיגיטלי.

אגב כך זה מזכיר לי את העובדה שהרשת מציעה המון מוצרים דיגיטליים בחינם ועד מהרה, אני מתחיל להבין שכדי לקבל נפח עבודה רצוי צריך להתחיל לשלם. בעולם הדיגיטלי זה מקובל, מתחילים בטעימות בחינם ואז מתחילים לשלם, לא הרבה, כי התוכניות הכלכליות מתבססות על תעבורה עצומה שמצליחה לייצר הכנסה אדירה.

הרשת מציפה אותנו במוצרים כאלה ובני האדם, רבים מהם, נענים מי פחות ומי יותר. אגב, יש גם דרכים נוספות "להנות" מפירות המוצר על ידי הכנסת פרסומות במקום גביית תשלום הצרכנים. הפרסומות, כמובן כתשלום, כי אנחנו נחשפים אליהן מדי יום ביומו, מוצפים ולעיתים גם מושפעים וההמשך ידוע, קונים. עוד משהו.

וזה לא הכל, בעידן הזה, כשמליוני בני אדם ספונים בבתיהם הסרטונים הביתיים תופשים תאוצה ונודדים ברחבי העולם לעיתים גם לא נדע מי המקור לאחר שיטוט אינסופי בסלולאר ובאינטרנט.

וכל הסיפור הארוך הזה רק כדי לומר שאנחנו בני האדם "מדברים את עצמנו לדעת". מנסים לבלוט מי יותר מי פחות, גם אני, חשוב לנו שידעו מה אנחנו חושבים בכל שניה ובקשת הדיגיטלית מאפשרת לעשות את זה בלי הגבלה, אבל כפי שכתבתי לעיתים זהו שיח מילים שטובע ברשת העמוסה. אפשר לשנות זאת שאל מול אלה המגיבים לצוותים שלהם יש המונים פי כמה וכמה שנותרים בלי "לייק" או תגובה. מלח שלא אחת הוא בעל משמעות שנסחף בזרם ומותיר טעם רע, טעם של הילד "הלא אהוד" בגן.

כמובן שהתחושה הזאת היא טבעית אך היא מתחזקת ברשת חברתית שמנוהלת בצורה רציונליות מתוכנתת, רובוטים שמקבלים החלטות ואנשי שיווק שרוצים להרוויח. הרשת גם נותנת דרור לדחפים של שנאה, החרמה ועוד מסוגות הרוע.

המאמר הזה מחדש ולא מחדש בעת ובעונה אחת, אך הוא משקף שיטוט אינסופי וחסר מטרה בזמן בידוד מרצון, התגוננות מהכיף הקורונה. הנגיף שפועל להתפשט ולהגיע לכמה שיותר בני אדם, שנוהגים לחיות בקרבה פיזית. הנגיף לא לוקח בחשבון את ההתגוננות שלנו, שבעת הזאת מתרחקים זה מזה ואת הקרבה והתמונות האנושית מחפשים דווקא ברשתות החברתיות. נחמה קטנה של המתבודדות והמתבודדים, אלה שפונים בבתיהם, דואגים, מי יותר מי פחות ובסך הכל מחפשים טיפה של יחס, "לייק", תגובה ואפילו שאדע, שמישהו קרא את מה שכתבתי, גם זה טוב בתקופת הבדידות.