אז למי להאמין?

מה מאיים על העולם בכלל ועלינו כאן ב"חושה" הקטנה שלנו, מדינת ישראל. התשובה האקטואלית העכשוית היא נגיף הקורונה, המגיפה העולמית שמתרגשת עלינו לכלותינו. המגיפה שקיבלה את חותמת ארגון הבריאות העולמי, היא בעיה שלנו של בני האדם, שבמרוץ והתחרות לא סופרים אף אחד וממעטים בשיתוף פעולה פרטי וציבורי. למה? כי חרטנו על דגלנו את התחרות "מי יהיה מלך האקזיט הבא".

לצידה ולא פחות ממנה היא "מגיפת הסביבה", חלק מתוצאות המשבר הנוכחי, הן ירידה משמעותית בעשיה הכלכלית, פחות טיסות בינלאומיות, פחות נסיעות ברכב ובכלל ירידה בפעילות הכלכלית. ירידה שנפתחת היטב אצל מודדי זיהום האוויר. במילים פשוטות יותר, ההסתגרות שלנו בני האדם מפני הקורונה, תורמת לסביבה שבה אנו חיים, פחות זיהום.

כמובן שאסור להתבלבל, ההסתגרות מפני המחלה, היא חלק מהטיפול, בהעדר חיסון או תרופה אחרת. אנחנו נמשיך לשמור מרחק האחד מהשני כדי לעצור את ההדבקה ותוך כדי כך נחשוב, מה נוכל לעשות כדי שלא נעבור ממגיפה אחת לשניה.

המגיפה הסביבתית שלפי שעה עצרה לרגע, כי אנחנו עצרנו את המרוץ הכלכלי מאיימת עלינו לא פחות ובעיקר כשנצא ממשבר הקורונה.

אז מה כדאי לעשות כעת, כשמכל עבר מפציצים אותנו בידיעות בתקשורת המסורתית, שהכל בשליטה ובפועל ברשתות החברתיות, מקדמים תכנים שמקורם לעיתים לא ידוע, פעם זה רופא מומחה ופעם זו מומחית בתחום הוירוסים. אלה גם אלה באים עם מצגות מרשימות ומשכנעים אותנו שהם יודעים על מה הם מדברים. ואנחנו נותרים מבולבלים.

ובכלל דומה שאל מול הבעיות האמיתיות, התקשורת, באשר היא, מצליחה להכניס את כולנו ללחץ ודומה שלממשלה קשה מאוד לשכנע אותנו במהלכיה, מה עוד שמדובר בממשלת מעבר, אחרי בחירות שלישיות והמרוץ בין המפלגות נמשך כאילו נערכים לעוד סיבוב בחירות.

ובתוך כך דווקא ברשתות החברתיות מתפתח ז'אנר שמחליף את המרגיע הלאומי. יוזמות פרטיות שנועדו להפיג את המתח, שירים היתוליים על הקורונה, מערכונים עממיים והכל בנסיון להצחיק ולהרגיע….וזה עובד.

התחושה היא של כאוס, המונים צובאים על דלתות המרכולים, לאגור. עוד מזון לפני יום הדין. תחושה שמבטאת יותר מכל את חוסר האמון, את החרדה ובעיקר את הבלבול. הכל נובע מחוסר ידע, אף אחד לא מכיר את תכונותיו תנועותיו של הנגיף המסתורי שיצא לדרך ארוכה מסין ומאז משתכפל והולך בקצב שאף אחד ולא יכול לתעד.

אם אנסה לעשות סדר בדברים אומר שהיום יש מדינות שמטילות סדר על אזרחיהן מתוך התפישה שההפרדה בין בני האדם תסייע במיגור הנגיף. אל מול מדינות שמנסות לשמור על סוג של שגרת חיים לצד פעילות נחושה למיגור הוירוס. אך למדינות, לכלל המדינות אין שליטה ברשתות החברתיות שנעות בין פאניקה לבין האדישות ו"שעשוע".

בתור מי שנמצא בכל הזירות הללו, כעיתונאי, כאזרח ובעל משפחה, החלטתי לברור את המידע שנראה לי אמין ומבוסס. לצד כל אלה אני נהנה מהסירטונים המשעשעים שעולים בדיגיטל בסלולאר.

וכשיפוג איום הקורונה, במהרה אני מקווה, בואו נגיע להסכמה על חיים נכונים יותר. הכוונה לשימוש בתחבורה ציבורית, לצמצם בזבוז מזון, צרכנות נבונה ובעיקר ובעיקר להפסיק את ההסתה והשנאה.