שימו לב שיצור חי שאינו נראה לעין, גודלו כה זעיר, אך נוכחותו מאיימת על העולם כולו.
ארגון הבריאות העולמי הכריז על מגיפה עולמית ובכל אחת ממדינות העולם כל מדינה פועלת על פי השכל הישר המקומי.
ונתחיל מהדמוקרטיה, כן, מדינות דמוקרטיות לא מעטות, מעמידות את עקרון חופש הבחירה הפרטי בראש ונוקטות באמצעי הזהירות תוך מתן דרור לאזרחים ולאזרחיות להתהלך בחופשיות. הרעיון הוא בסיסו, לאפשר לכלכלה המקומית ולעקרונות השוק החופשי ובעיקר לחופש התנועה להוביל את חיי האזרחים כאילו אין קורונה ולפעול למיגור המגיפה בכל אמצעי שיש כדי לסלק את הנגיף הזעיר שפוגע באוכלוסיה האנושית.
יש מדינות דמוקרטיות אחרות, בעיקר באסיה שם החליטו לשלול את חופש התנועה, כדי למנוע אינטראקציה פיזית בני אדם. הם פגעו בחופש הפרטי כדי לתת מענה לנגיף שזקוק לבני אדם שחיים בצפיפות, כדי לשרוד ולהתרבות.
כמובן שיש משטרים נוספים, ריכוזיים, מי יותר ומי פחות שם הממשל לא מתייעץ עם האזרחים ופועל למיגור הנגיף על ידי הטלת סגר כולל.
כל מי שקורא את הדברים הללו כבר מסדר את מפת העולם לפי הגוש האסייתי, מול הגוש האירואמריקאי.
לארגון הבריאות העולמי אין סמכות חוקית כלשהיא, יש לו בעיקר סמכות מוסרית ואתית בהיותו ארגון בינלאומי ששם לו למטרה לתאם פעולות של מדינות להתמודדות עם המחלה. ההחלטה של הארגון נפלה באיחור בולט לעין, ארגון עם מטרות כאלה מוטב שהיה מוביל את הטיפול וההנחיות לטיפול במצבים כאלה מהרגע שבו נודע שיש בעיה בסין. אך זו לא העת לביקורת.
כפי שאנו רואים הנגיף הזעיר הזה מדגים לנו את המודל הדמוקרטי השברירי ומעמיד בפני מנהיגים של מדינות דמוקרטיות את אחת השאלות המרכזיות "טובת הכלל לעומת טובת הפרט" או במילים פשוטות יותר מהו האיזון הנכון בין טובת הפרט לבין טובת הכלל.
נמשיך במסע שלנו, להבין מה עוד אנו למדים באירוע הקשה הזה. אל מול הנחישות של הנגיף להתרבות ולפגוע באוכלוסיה האנושית, יש נחישות של מדינות לעשות למיגורו בכל דרך שהיא וכפי שכתבתי כל מדינה על פי השכל הישר שלה. יש כאן אנרגיות אדירות שמושקעות, משאבים ציבוריים אדירים וקריאה לסולידריות חברתית בין האזרחים שמתבטאת בקריאה שלרוב נענית, להמנע כעת מאינטראקציה פיזית, לנצל את המדיה הדיגיטלית לניהול חיי היום יום. לצד האינטראקציה, מזכירים לנו שוב ושוב את המשפטים הקדומים, לשטוף ידיים בכל רגע נתון ולהציע עד כמה שאפשר בנגיעה בפנים. הוראות חשובות מאוד שכרגע, אנו נענים להן בחרדת קודש. זהו דפוס פעולה שכדאי שנשמר גם לימים שלאחר המגיפה, שהלוואי ויגיעו במהירה. נשמר את האנרגיות הללו לימים כשהחיים יחזרו למסלולם ואז נזכור שדלק פוסילי, כמו נפט וגז, מזהם את האוויר פוגע קשה מאוד באוכלוסיה האנושית. מחירי הנפט והגז, ירדו מטה מטה, כעת נקווה נקווה שיעלו באופן משמעותי, לאחר שוח הסערה, כדי להזכיר לנו שזיהום אוויר זו מגיפה עולמית שפוגעת באוכלוסיה האנושית, בבעלי החיים, הצמחים והמקורות המים והאווירה לנשימה.
הנה כי כן נגיף זעיר שהמדע האנושי לא הצליח לזהות חיסון עבורו, מכה בנו ללא רחם וגורם חרדה, עצב והמון, המון זמן לחשוב פעם נוספת ולפעול ליצירת משטרים דמוקרטיים שמאזנים בין טובת הפרט לטובת הכלל, בכל תחומי החיים, החברתיים, הסביבתיים והבינלאומיים.
