מדינת רווחה חברתית וכלכלית

ישראל היא תופעה מיוחדת במינה. אכן אני אומר את הדברים בעיני המתבונן, כי זהו ביתי, הבית של משפחתי, החברים, השכנים ובכלל.
אנחנו חיים ביחד, נהנים, מתפרנסים מי פחות ומי יותר. הכל בסדר עד שמגיע הנושא של הבחירות, יותר נכון בנימין נתניהו, מהרגע ששמו עולה בשיחה, יש אפשרות לשבת עם בת או בן שיחנו שיתמכו בו ויאמרו שהוא האיש הראוי להנהיג את ישראל ויש אפשרות שיאמרו שחייבים להחליף אותו, את ביבי.

השיח בין אם הוא אוהד או לא, הוא שיח שנע בין הערצה לבין שנאה. בנימין נתניהו הגיע אל שיא האהדה שלו, ל 36 מנדטים. זהו מספר מושבים מכובד למדי למי שהוגש נגדו כתב אישום על הפרת אמונים ושוחד. אל מולו יש עוד 22 מנדטים של חרדים ודתיים לאומיים שקשרו את גורלם בנתניהו והם נצמדים אליו כמוצאי שלך רב. הם בטוחים שמה שלא יקרה הוא יביא להם את המלוכה, בזכות הכריזמה שלו.

נתניהו, מבין שבמשך שלוש מערכות, התזזית שלו בין מפלגה גדולה לבין יצירת גוש של לא פחות מ 61 מנדטים . אך לעומתו, מעריציו לא מבינים שמדובר במנהיג שאיבד את דרכו ואת יכולת השיכנוע המבריקה שלו. הוא אינו משכלל את מנגנון התעמולה, אלא עסוק בשיחזורים של דפוסים שהצליחו בעבר. זה עובד, אך עובד במגבלות ולעיתים גורם לזליגת בוחרים לאפשרויות אחרות.

כשאני מביט בחברי וחברת כנסת במפלגות אני יכול לזהות מספר לא מבוטל של כאלה שהיו יכולים להזדהות איתו. אני מעריך שאלה מצביעי ימין וליכוד שהתעייפו משלטון היחיד של מנתניהו ועברו למפלגות אחרות, בעיקר ל"יש עתיד" ובהמשך ל"כחול לבן". כמובן שאפשר לראות את התחזקות החרדים כתוצאה מחזרה הביתה של חרדים שהצביעו לאחרונה בביטחה לליכוד.

כן, "הליכוד" היא המפלגה הגדולה ביותר, שעובדת כארגון מפלגתי קלאסי וזוכה בשל כך ליציבות. הבעיה במפלגה היא העומד בראשה שעם השנים ביסס את מעמדו במרכז המפלגה ובין המתפקדים. במשך השנים הוא ביסס מחנה הכל יכול, "קנה" אהדה של חברי מרכז וחברי כנסת וצמצם עד מאוד את האפשרות להעמיד מולו אלטרנטיבה. הנה גדעון סער, שניסה בעבר, פרש וחזר אל הזירה, לא מצליח להמריא. כל התכנון שלו לחזור כמנהיג נערץ, בעלה של שדרת חדשות מוכרת, התרסק שכן הוא נלכד אל תוך מכונת תעמולה משומנת של נתניהו.

במצב כזה ברור שאין במפלגת "הליכוד" קיני התנגדות ליו"ר שהפך למנהיג הכל יכול. כולם בלי יוצא מהכלל חוזרים במדוייק על המסרים של המנהיג ותומכים בו בגלוי בלי היסוס, מי יותר ומי פחות. העובדה הזאת ברורה גם למי ששונאים את נתניהו, מחוץ למחנה שלו. הכוונה לכל אותם שהיו במחנה הזה בעבר.

הבעיה המרכזית שהתבהרה בשנים האחרונות בכלל ובשנה האחרונה בפרט, יש מנהיג נערץ/שנוא שמולו מנסה בני גנץ רמטכ"ל לשעבר להוביל מהלכים לבניית ממשלה בראשותו. התעמולה של ראש הממשלה המכהן נתניהו חילחלה כל כך עמוק שגם אלה שהצביעו עבור "כחול לבן" ובוודאי אלה שהצביע ל"עבודה, גשר מרץ" ובוודאי לחברי "המשותפת". כל זאת למרות ההשגים האדירים של בני גנץ, מי שלא היה בזירה המפלגתית מעולם, היום כולם מבינים שהגישה של "האויב של האויב הוא חבר שלי" מוגבלת למדי.

"יש עתיד" הוקמה סביב אישיות של יאיר לפיד, עיתונאי ופרפורמר מוכר למדי בציבור, שהגיע להישג מכובד מאוד, אך כוחו התדלדל במקביל לאכזבה האישית של הבוחרים מהיכולת שלו מול בנימין נתניהו. החיבור של רמטכ"לים לשעבר הביא תוצאות מדהימות, אך הן שיקפו ומשקפים את המאוכזבים והמאוכזבות מנתניהו ולא יותר מזה. "כחול לבן" זו התארגנות פוליטית שעוד לא הפכה למפלגה כמו הליכוד. הכוונה היא שאין שם "משפחה" ומנגנון משוכלל כמו בליכוד.

במצב הקיים שבו נתניהו זוכה במספר מנדטים נמוך ממה שהוא צריך ובנץ יכול להקים ממשלה של 62 מנדטים אנחנו תקועים. למה? כי הלכה ולמעשה יש לגנץ בעיה לשכנע את חבריו להסכים למהלך שהוא הגיוני מבחינה פוליטית. בהנחה שהוא יצליח לשכנע את חבריו ויקים ממשלה צרה, הוא יהיה נתון למתקפות חוזרות ונשנות מבית ומחוץ וזו תהיה ממשלה לא יציבה. ממשלה שמוקמת ללא הזיק בעיניים שיש לגוש הימני.

בהכירנו את הניתוח הזה דומה שאין ל"כחול לבן" כל אופציה אחרת. לנתניהו יש כתב אישום חמור, אך זהו כתב אישום ועל פי חוק רשאי ראש ממשלה לכהן עד להכרעה הסופית של בית המשפט. זהו חוק לא מוסרי ולא אתי, חוק שראוי שימחק מספר החוקים, חוק שמוטב שלא היה נחקק.

כשאני כותב שאין ל"כחול לבן" אופציה אחרת אני מתכוון לאופציה האפשרית של ממשלת הסכמה. "הליכוד" ו"כחול לבן" חייבים לשבת ולדון במה שחשוב לאזרחי ישראל. הם חייבים להגיע להסכמות, הנהגה משותפת ומוסכמת, לצרף אליהם את המפלגה השלישית בגודלה, "הרשימה המשותפת" ולהודיע לאזרחי ישראל על ההסכם החשוב ביותר מאז הוקמה מדינת ישראל, הסכם פיוס. הסכם שישים סכר לשנאה מכל עבר, הסכם שישים את האינטרסים הציבוריים במרכז. כעת זהו המאבק בקורונה, מאבק אזרחי בוירוס שאינו מבחין בין יהודים לערבים או בין דתיים לחילוניים או בין שמאל לימין. פיוס שיהפוך את מדינת ישראל למדינת רווחה חברתית וכלכלית.