הגזמנו בתגובות לקורנה?

בימים אלה דומה שמדינות רבות בעולם מגלות סימני עייפות מהמאבק בוירוס הקורונה. מה שמעלה שוב ושוב את השאלה המרכזית על מה המהומה. שאלה לגיטימית גם מבחינת אלה שנפגעו מהנגיף וישלמו בחייהם ובבריאותם וגם מבחינת אלה שישבו ועדיין יושבים בבידוד חברתי.

בכל העולם משחררים קצת את הרסן ומנחים את האזרחים לשמור מרחק, להשתמש במסיכות ולשטוף ידיים לעיתים תכופות. הוראות שהן שגרתיות, למצבי מגפה.

האם הגזמנו בתגובה לנגיף? כן ולא. כן כי שאבנו מידע מהרשתות החברתיות מבלי לבדוק ולאמת, אפילו את מקור המידע. היו שכינו זאת קורונה תקשורתית, מחלה עם יחסי ציבור. צפינו בדיווחים של הממשלה בכלי התקשורת המסורתיים ויצאנו מפוחדים פי כמה וכמה. בישראל, קיבלנו גם מנה מוגברת של תעמולה אישית של ראש הממשלה, שהתגאה בכל רגע בנתונים שהיקף המחלה בישראל נמוך. כל זאת במקום להקפיד על צניעות ולקבל החלטות ברורות ולא החלטות שניכר עליהן שהן לא יותר משליפה מהמותן. גם ערוצי הטלוויזיה מוטב שיבדקו עצמם, האם הם שרתו את האינטרס המרכזי מידע אמין ומאומת. האם הם לא פעלו, גם הם הטייס אוטומטי, שמביא את דבר הממלכה, מצד אחד ומעוררי חרדה באמצעות מרואיינים שאין להם רסן בלשון.

עד כאן ההנחה שהגזמנו במשמעות של הנגיף. אני ובת זוגי למשל, נכנסנו להסגר מרצון מהרגע ששמענו על הנגיף המאיים. נכנסנו להסגר על פי עקרון הזהירות המונעת. ידענו שסיכויי ההידבקות לא ברורים, רב הנסתר על הנגלה. ידענו שגם הרופאים לא יודעים איך לטפל במחלה שהנגיף גורם. הבנו שגם המדענים לא ממש יודעים את הכיוון. כן, יש חברות שמופיעות על התקדמות בפיתוח תרופות, חיסון. אני מתייחס למידע הזה בספקנות, כי להודעות הללו יש תגמול מיידי, עליות משמעותיות במניות בבורסה. כמובן שהדיווחים של החברות הם מדוייקים, אך הם נכונים בהגבלה לתנאי הניסוי. מה עוד שאני קורא פה ושם ידיעות שאולי חלק מהבעיות הן התרופות שניתנות לחולי הקורונה.

גם אמצעי המיגון המוצעים, כמו המסיכות, מוגבלים ביכולת ההגנה, אני עוטה מסיכה כשאני יוצא מהבית לזמן ומטרה קצובה, אך יודע שהיא לא מספקת הגנה.

מצב מביך, ב 2020 וירוס אחד מעמיד אותנו בסימן שאלה, אגב בדיוק כמו שמחלות הסרטן עושות. סימן שאלה על אורח החיים שלנו, הפזרני, בהסכמי ובעיקר חסר ההתחשבות בסביבה שבה אנו חיים.

כן, צריך לעכל את העובדה שכעת אין מרפא לוירוס הקורונה, כמו למחלות רבות נוספות, למשל המחלות המכונות, מחלות אוטואימוניות כמו הקוליטיס והקרון. המחקר הרפואי ימשך לכל תרופה שתמצא למחלה אחת, תצוץ מחלה חדשה שלא הכרנו. כך זה בהיסטוריה של תולדות האנושות.

אז לסיכום, זמני, הגזמנו ולא הגזמנו ובעצם זה לא משנה. מה שאנחנו למדנו ומאמצים ממשבר הקורונה, להיות ביקורתיים כלפי הנעשה ונאמר. אנחנו חייבים לאזן בין הרצוי למצוי, אבל להבין שצריכת יתר של מוצרים שאין לנו צורך בהם חוץ מסיפוק רגעי פוגעת בנו. היא גם פוגעת בכלכלה העולמית שנוטה לרווחים מהירים מייצור עודף ומיותר. אנחנו חייבים לכבד את הייצור המקומי שלנו, גם אם הוא יקר במעט מזה המיובא, הנה נגיף אחד סגר את נמלי הים והיבשה. כל מדינה באשר היא, יש לראותה כאי מבודד שמחוייב לאספקת מוצרי יסוד, בהגדרה הרחבה.

השוק החופשי, העולמי, מבורך בהגבלה, הוא מוזיל מוצרים, אך התשלום הסביבתי, הבריאותי והחברתי מייקר מאוד את העלויות האמיתיות של הסחר החופשי. דוגמת הקורונה בטלה לעומת הנזקים הסביבתיים של מפעלים שמייצרים עבורנו גאג'טים אלקטרוניים. אל אלה נוסיף שאנחנו קונים מוצרים זולים ומרוצים, לא בטוח שכך גם כל פועלי הייצור, שעמלים, כדי שבעלי ההון ירוויחו עוד ועוד ואנחנו נקנה מוצרים בזול, גם כשאנחנו לא ממש זקוקים להם.