אחת השאלות המטרידות אותי מאז ומתמיד היא מי אמור להכריע בסוגיות של חוקים. התשובה האוטומטית והמובנת מאליה היא שיש רק רשות אחת שיכולה לדון בכך, הרשות המחוקקת. זו הרשות שנבחרה הם שליחי ציבור נבחרים. אלה עומדים ישירות לבחירת הציבור ולפיכך הם הנציגים שלנו, לכל דבר ועניין.
אם כך, אפשר כבר כעת לחתום את המאמר ולהפוך אותו לציוץ בטוויטר או בפייסבוק וכל שנותר הוא לספור את הלייקים. מובן שאין לי כוונה להתחרות באושיות רשת, אני אמשיך במסע הנוכחי.
הח"כים בישראל הם נבחרי ציבור, אך כבר כאן באמירה הזאת יש בעיה. האם אורלי לוי אבוקסיס שרצה בבחירות עם העבודה ומרץ נחשבת נבחרת ציבור שלאחר הבחירות היא הקימה סיעה עצמאית. האם יועז הנדל וצבי האוזר נחשבים נבחרי ציבור? האם בני גנץ נחשב נבחר ציבור? מבחינה חוקית , אלה גם אלה פרשו מהמסגרות שאיתן רצו בבחירות וזכו לאמון קולקטיבי ולא אישי. אך החוק שאותה קיבלו ח"כים מאפשר תנועות מארגון לארגון. השיטה הזאת היא חלק מכלליהמשחק. לטעמי אלה כללים לא ראויים, כללי שלא עומדים בשום סטנדרט מוסרי ובוודאי שלא בטנדרט אתי. אך דעתי היא דעת מיעוט, שרואה את ההבדלים המשמעותיים בין חוק, מוסר ואתיקה. היטיב לנסח זאת פרופ' אסא כשר שהגדיר את החוק "סף" לכללי התנהגות ואת המוסר ואתיקה כ"רף".
חשוב להבין שהחוקים, הם סף להתנהגות, הם מתקבלים כתוצר של אינטרסים אישיים של נבחרי ציבור, שמשנים את המילים והמשפטים בהצעות חוק ברוב דחוק, לפעמים בנוכחות של ח"כ אחד כשהילד בוועדה של הכנסת לקראת הקריאה השניה והשלישית. גם במליאה החוקים עוברים לא פעם כאילו היו עוד בורג במכונה. בהצבעות רבות מאוד הנוכחות של חברי וחברות כנסת דלה, פחות מחצי מספר נבחרי ציבור. זה תהליך חוקי למהדרין, אך אין חולק על כך שחוקים כאלה נחקקו בלי הבנה של הצורך בקודים מוסריים. לא יעלה על הדעת שהצבעה על חוק שנוגע לאזרחי המדינה תתקיים בצורה כזאת. חוקים שהם ככלי התנהגות בסיסיים חייבים להתקבל בהסכמה מלאה. אין כאן שאלה של אופוזיציה וקואליציה, אני מעלה כאן עקרונות של דמוקרטיה של הסכמות, דמוקרטיה שבוחנת את צרכי האזרחים ולא את צרכי אלה שהצביעו עבורי.
כאמור רשות מחוקקת שפועלת מתוקף חוקים שהתקבלו בדרך לא מוסרית ולא אתית. רשות מחוקקת שאינה מקבלת על עצמה קוד אתי ברור ומוסכם, מוטב שתתכנס לאלתר ותביא במראה. הביקורת הזאת מופנית באותה המידה לרשות המבצעת שפועלת אף היא ללא קוד אתי ולפיכך מתערבת ולעיתים רבות גם הפוסקת בתהליכי חקיקה.
גם הרשות המחוקקת, שקיבלה את מעמדה מהתפישה ההגותית שהיא זו המייצגת את שלטון החוק והיא זו המכריע בין הסביר לבין הלא סביר. אוסיף ואומר הרשות השופטת היא גוף בעל משמעות אדירה שנשענת על חוקים שהתקבלו באופן חוקי אך לא מוסרי וקובעת הלכות, כאילו היתה מוסד מחוקקים. המעמד של בתי המשפט חזון ויציב והם זוכים לתמיכה מקיר אל קיר אחרת לא היינו רואים מסעות עמוסי אדם וניירות במסדרונות בתי המשפט.
שלוש הרשויות שעליהן דיבר מונטסקיה מתוכנות זו בזו, מתקוטטות בלי סוף וזוכות לתמיכה של הציבור, הגן שכולם מבינים שיש בעיה, בעיה קשה של התנהלות לא ראויה של הדמוקרטיה.
וכעת נחזור אל נקודת המוצא, האם הרשות המחוקקת היא זו המכריע בסוגיות של חוקים כאלה ואחרים? התשובה היא כן, אבל חברי הכנסת חייבים כמשימת על לקיים מדי יום ישיבות על קוד אתי מוסכם, הישיבות חייבות להתנהל בפרהסיה, כדי שהאזרחים יוכלו לצפות, לקרוא, להבין ולהגיב. הקוד האתי חייב להתקבל על ידי כל נבחרי הציבור בלי יוצא מהכלל בחתימה אישית ולא בהצבעה. חתימה אישית עם השם המלא. קוד שכולם מסכימים על כללי התנהגות, על הראוי לחברי כנסת. מאחר והם נבחרי ציבור ומקבלים את הריבונות שלהם מאיתנו יש לקיים משאל עם ובו יש לאזרחים אפשרות לענות כן או לא. זה נראה תהליך מסורבל, אך הוא חיוני כדי להתחיל במסע לשינוי כללי המשחק. הקוד האתי לא יכנס לספר החוקים אלה ישמש כמורה דרך שיופקד בלשכת יושב ראש הכנסת. הקוד ילווה בוועדה שתבין מעת לעת את מידת הרלוונטיות ושוב כל שינוי מוצע יהיה בהסכמת כל חברי הכנסת בלי יוצא מהכלל. השינוי יפורסם ברבים בצורה בולטת במחוחד ואם תהיה התנגדות, השינוי יוחזר לוועדה לדיון נוסף.
הרשות המבצעת חייבת להתרחק בתהליכי החקיקה לחזור ליעודה כרשות מבוצעת, שיכולה גם היא לפנות אל נבחרי הציבור בבקשות לשינויים וחקיקה חדשה. הרשות השופטת, גם היא חייבת לקחת מספר צעדים לאחור ולחדול מקביעת הלכות ופרשנות לחוקים. חוקים לא ברורים או לא סבירים חייבים לחזור אל הכנסת לבירור מחודש. חייבים לזכור שחוק חדש הוא מוצר חדש שמישהו חייב לבחון את איכותו בדיוק כפי שעושים לגבי תרופה חדשה, יש שלבים רבים וארוכים עד שהתרופה מאושרת לשימוש. כך גם לגבי חוקים, מוטב, שחברי הכנסת יעבירו את ההצעות לחקיקה ובוודאי את החוקים למשוב של מי שמנוסים בתהליכי שפיטה. בדרך זו החוקים יהיו ברורים ובני שפיטה. בדרך זו הרשות השופטת תסייע לכנסת לחוקק חוקים ראויים שישמשו כ"סף" להתנהגות. האתיקה והמוסר הם ה"רף" שאליו אנו רוצים להגיע יותר מכל.
שיחה חופשית 