ישראל בת 72 בבידוד ובהסגר

אז לא יאומן כי יסופר, הקורונה עוד כאן, יקח עוד זמן רב מאוד עד שתעלם או שבנתיים תהיה תרופה ואולי אף חיסון. כך גם תעתועי הפוליטיקה הישראלית שמתנהלת בלי כללי מוסר ואתיקה והארץ שקטה מקבלת את הדין. מזל טוב מדינתנו האהובה את בת שבעים ושתיים

המדיניות הממשלתית, לוקה בחסר, יותר נכון בראש מתכלל, מתכנן ומכוון. מדיניות שניה בין מסיבת עיתונאים אחת לשניה. המאפיין העיקרי הוא, מדיניות תקשורת משומנת, שמתודלקת בחומרי תעמולה מהמשובחים. אלא בתעמולה היא פתרון למי שמוביל אותה ולא לאזרחים, שרוצים לחיות באושר.

כך גם הפוליטיקה הישראלית נדבקה בוירוס, התעמולה. מכל עברי הקשת הפוליטית הבינו שאין להם מענה למשבר הכלכלי, החברתי והבריאותי ושליחים הציבור הפכו לפרשני המציאות מבית ומחוץ. בצעדים יפים להפליא, העיתונאים רוקדים איתם טנגו סוער וכך במהדורה אחר מהדורה מלמדים גם אותנו את הצעדים כדי שגם אנחנו נרקוד.

ולגופו של עניין, כל מה שהיה נחוץ לטיפול בנגיף הקורונה הוא עבודה בתזמורת עם מנצח שיודע תווים ויש לו אוזן מוזיקאלית וידע איך נשמעת הרמוניה, שיש בה גם דיסהרמוניה, מתוכננת. כשמקבלים מידע שישראלים נדבקו הנגיף קורונה שאין לו מרפא, דואגים לבריאותם, במרחק, כי יש לנו אחריות כלפי כל האזרחים. כך גם לגבי טיסות מחו"ל, עוצרים אותם לחלוטין, או לחלופין לאלה גם אלה מקימים מחנה מעבר בשדה התעופה. כל מי שמגיע מחו"ל למינהל האבחנה והטיפול. את הבידוד חשבים מחו"ל היו צריכים לעשות תחת השגחה ציבורית ולא לאפשר לשבים לעלות על תחבורה ציבורית ולטפל בעוד כמה עניינים אישיים דחופים, שהפיצו את הוירוס עוד ועוד.

בין מגיפת וירוס הקורונה לבין המגיפה הפוליטית אפשר למצוא קווי דמיון. הם משכפלים את עצמם בדרך דומה. מקבלים החלטות על פי קוד אחד, בשפת העם נאמר שיש להם מנגנון של טייס אוטומטי שמכיר את המסלול שתוכנת עבורו. הוירוס זקוק לבני אדם שאצלם מתנחל וישתכפל וכך בדיוק הפוליטיקה מתנחלת ופורשת את מרכיביה, את הערכים ואת המשאבים. כך מוקמת ממשלה שבה חברים כשלושים אחוזים חברי כנסת. אם נקח גם את סגני השרים כי אז נראה שחלק ניכר מחברי הרשות המחוקקת גם גם מרכיב משמעותי ברשות המבצעת.

אמרנו שהפוליטיקה הישראלית פורשת את הערכים והמשאבים. מהם הערכים שלנו? השרדות, מבט מהיר במבנה המפלגתי של הכנסת ונראה אוסף של עורקים והעורקות שחברו יחדיו להקים ממשלה. אין שם קוו של רעיונות חדשים לעידן של ישראל בעידן פוסט קורונה עם הפנים אל משבר האקלים. הרעיון המרכזי הוא איך מעבירים ארבע שנים ושומרים על הכוח בסקרים ובדרך מחסלים אל מה שעלול להפריע.

הממשלה הזאת כמו קודמותיה שמה לה למטרה לבנות חוקי יסוד שישמרו על קיום פרסונלי של מרכיביה. אין ויכוח על ערכים אחרים למשל אתיקה ומוסר, אלה גם אלה שאמורים להיות הרף של כללי ההתנהגות של רשויות השלטון, נרמסים ללא הרף ומותירים אותנו האזרחים מערכת שלטונית שמפזרת את כספינו מבלי לראות את המחר.

מה עושים, שיחות זום, ממוקדות לבניית ערכי מוסר ואתיקה של נבחרי הציבור וגם שלנו אזרחי ואזרחיות ישראל. טוב שמחליט אחת ולתמיד מהם כללי ההתנהגות הראויים שעל פיהם נבחר שליחי ציבור ראויים. מוגש באהבה למדינה שחוגגת יום הולדת 72 ביום עצמאות של הסגר.