אל תשליכני לעת קורונה

כשמביטים על נתונים אכן, בני הגיל השלישי נמצאים בסיכון גבוה להפגע מנגיף הקורונה. אך מתברר שגם אחרים נמצאים בסיכון.

אם נחדד יותר את האבחנה, יש קבוצות ביננו שבמשך זמן התעקשו להמשיך ולהתקבץ בבתי מדרש, בבתי כנסת ואפילו בחתונות. אני לא מטיל האשמות, אני מהרהר בקול רם למה אני בן שישים וארבע ראיתי לנכון לגזור על עצמי בידוד. אני אוהב להיות בבתי קפה, מדי יום, אני מלמד עשרות רבות של סטודנטים, אוהב להיות בשוק מחנה יהודה ואוהב בריות מטבעי, בלי הבדל דת גזע ומין.

כאמור אני כבר למעלה מחודש בהתנזרות מכל אלה, אפילו את הילדים והנכדים אני פוגש בצורה דיגיטלית. נכון כל מה שאמרתי עד כה אינו חשוב כמו תפילה בציבור, אני כותב ומחייך במרירות. התפילה בציבור, היא לטובת הפרט והכלל, חשובה מאין כמוהה. אך כשתפילה בציבור, הופכת להיות מקור להפצת וירוסים מסוכנים בין אדם לחברו, אנחנו משתפים פעולה ממניעים לא נכונים. תפילה בציבור בזמן כזה כמוה כהתקפה בכוחות גדולים מאיתנו, כוחות שמצויים עלינו להשמר ולהיזהר. בואו נדמה את הוירוס לגל צונאמי ששוטף את עירנו, גם אז נתעקש בתפילה בציבור, או שנעשה הכל לחלץ את עצמנו ואת יקירנו.

מדע הרפואה משרת את כולנו, גם חילוניים וגם חרדים כאחד. כך גם אלה שחוקרים את הדרכים למיגור הוירוס. עד שיסתיימו המחקרים, עלינו לשמור מרחק, כי הוירוס "מחפש" אנשים שנמצאים בקבוצה, כדי שיוכל לדלג ולהסתכל בגוף חדש.

ונחזור אל אלה שבסיכון ואלה שלא. אנחנו היום מבינים הוירוס מתנחל אצל מי שהוא יכול. זו הסיבה שדורשים מאיתנו לשמור מרחק.

אבל וכאן האבל הגדול, משהו לא עובד ובפועל יש ריכוזי שכונות וערים שבהן ה"ביחד" הוא חלק בלתי נפרד מהקיום. "ביחד" שהוא חשוב לקיומה של קהילה שמעורר בעיות מוסריות לא פשוטות לגבי ניתוק קשרים בתוך המשפחה ובין חברים והתחושה של הפקרת קרוב בעת צרה. למשל אם מדובר שחולה בסרטן, מובן שנוכל לסעוד אותו בלי בעיה, אך כשמדובר בחולה שעלול להעביר את המחלה, הבידוד הוא הגנה על הבריאים שחשים תסכול עמוק. יש לבעיה הזו פתרון בדמות חליפת מגן ומסכה, שמאפשרת קרבה עם הפרדה.

ועם ובלי כל קשר, כעת יש קבוצות מודרות בחברה, הזקנים שנחשבים לבעלי סיכון גבוה להדבק ולחלות, החרדים שרוצים לחיות בקהילה ובעצם אם נחשוב על כך לעומק ואולי וסביר להניח כשאחד שנמצא בהסדר מרצון, רק אני חש כך, לאף אחד אין ממש חשק לצאת החוצה, התחושה היא של משהו לא טוב באוויר.

הביטוי קרבה עם הפרדה, הוא ניגוד משלים, שני הפכים שמתארים צורך שלנו כבני אדם שחיים במחוייבות אך זקוקים גם להפרדה ולניתוק באותה העת.

המחשבות שאני מעלה כאן, הן בירור של סוגיות מוסריות בסיסיות, סוגיות של הראוי בכללי ההתנהגות שלנו כבני אדם וביכולת שלנו להגיע להסכמה עליהם.