הכלכלה החופשית, השוק החופשי, התחרות התכוונו אל תוך היד הנעלמה של אדם סמית. היד שמוזכרת, רק פעם אחת, בספרו עושר העמים. היד המעצמה היום, לי לא אותם כוחות שוק, אלה כוחות טבע, משבר האקלים שבנינו במו ידינו ומשבר הקורונה שגם אותו יצרנו, במו ידנו. זו לא יד נעלמה, זו יד רשלנית, שבזה לכללי הטבע ומתעלמת מהעובדה שאנחנו חלק מהטבע ולא המנהלים שלו.
פעלנו בלי מוסר ואתיקה, פעלנו על פי החוקים שהיו נוחים לנו והתעלמות מבני האדם והסביבה. התחרות הפכה להיות אל שיש לסגוד לו. אל שגומל, לחזק, לגזלן, לנוכח וזה שלעולם אינו שבע. אלו הכללים יאמרו הניאוליברלים, פחות רגולציה, יותר תחרות ומי שיצליח ישרוד. תפישה המקובלת גם בעולם הסטרטאפים, שמחפשים להתעשר כאן ועכשיו, תוך שהם יוצרים עולם וירטואלי חדש ומחודש.
נגיף הקורונה, וירוס טכנולוגי, חי על חשבון המאכסן ובמקום לגמול לו ולשלם דמי מחיה פוגע בו ולעיתים אף מסיים את חיו ומת איתו.
הוירוס פועל מתוך גישה שהמטרה מקדשת את האמצעים ומדגים לנו דפוס מחשבה של אלה שמוכנים לחיות ולהתעצם גם כשהם נמצאים על ענף שעוד מעט לא ישא בנטל. דפוס חשיבה מוכר במקומותינו.
ושאנחנו כעת שפונים בבתים ולראשונה נמצאים תחת פקודת בריאות העם, פקודה שקדמה כן היא הגיעה אלינו בירושה מהמנדט הבריטי, כעת אנחנו יכולים להרהר. לחשוב מה עושים עם שוח הסערה.
הגלגל את המחשבות מתחילת המאמר ונזכור ביד הנעלמה, נזכר בוירוס שפוגע במי שמאכסן אותו ונחשוב על השינוי. כעת שקשה להסתובב בחנויות האמיתיות הוירטואליות כי יש בעיית מלאי, נלמד לוותר על מה שרצינו לקנות ולהניח בפינה או בארון. בימים שלא ניתן ללכת למרוח או לשוק, נלמד לקנות רק מה שצריך. בימים שמחיר הבנזין יורד, נזכור שגם כשהמחיר מגיע ל 4.89 שקלים מרביתו אלו המיסים שנכנסים לקופת המדינה. את הכסף הזה משקיעה בהסעת המונים ובכלל נעבור להסעה ברכבים חשמליים. בימים אלה שאנחנו חושבים על ההגנה על חיינו, נזכור שגם הגז הטבעי המצוי בשפע פוגע בבריאותנו ומוטב שנמצא חלופות כמו אנרגיית שמש ורוח…ובכלל שנלך ברגל, נרכב על אופניים ונשאיר את הרכב בחניה.
מחשבות בעידן הקורונה, הוירוס שפוגע במרכזים שלו, מחשבות אנושיות וטבעיות של מי שלא רוצה להתנהג על פי הקודים של וירוס. קודים של תחרות לא מרוסנת על משאבים. תחרות שעל פי כל מודל אקולוגית תהפוך להכחדה עצמית, בגלל ניצול יתר של משאבי סביבה.
שיחה חופשית 