רב תרבותיות בעידן הקורונה

כפי שאנחנו רואים מדינות רבות בעולם מתלבטות בסוגיה מה האסטרטגיה הנכונה לפעולה למיגור וירוס שאינו נראה אלא מתחת למיקרוסקופ אלקטרוני.

התפישה המרכזית שלוירוס הזה נחוץ גוף אדם לתקוף, להשתכפל, עוד ועוד ועוד עד שעוברים לגוף הבא וכן הלאה. בני האדם אימצו את הדפוס הזה בעבריינות החדשה, היקרים מצד אחד הסייבר ההגנתי מצד שני הסייבר ההתקפי מהצד הנוסף. אך דומה שגם לוירוס יש יכולת למידה, אל מול כל המכשולים שאנחנו מעמידים בפניו.

מכאן, מנקודת המבט הזאת המדינות מנסות לפעול, לבודד את בני האדם ליותר משני מטרים זה מזה ובדרך זו למנוע את ההתנחלות והשיכון הכמעט מיידי בגוף. הבידוד קשה לבני האדם שהם יצורים חברתיים בדרך כלל ולכן יש מדינות שבוחרות בדרכים אחרות ומשמרות את הרסן, מקצתן יתמודדו בשל כך עם מספרים גדלים והולכים של חולים.

הוירוס פועל כמכונה ביולוגית מוכוונת משימה ובדרך זו שומר על קיומו, בעולם, של תנודות ולא צפוי. עולם שחי על חרבו, כספו ובעיקר התאווה לעוד ועוד.

אך למרות כל הנאמר הטבע האנושי, הגם הוא מוכוון ערב רב של תרבויות, שפות ודתות. אינו נסחף בסוף הנהר כשמדובר באיום קיומי. הנה כי כן מדינות העולם עסוקות כעת בענייניהן, הקשר הדיפלומטי והמדיני נשען כעת על הצלת חיים. אולי דווקא בסוגיה זו יש איזו נחמה לאומות העולם, כמו לומר שסוגיית הסולידריות והחמלה לא נמחקה כשהעולם החופשי הכריז על שוק חופשי וכלכלה משוחררת מרגולציה. היום מדינות מכריזות בגלוי ומשקיעות הון בהגנה על בני שישים ומעלה שהוירוס מאיים עליהם קצת יותר. רופאים מדענים ואפילו אנשי ממשל מחפשים כל דרך לשמור עליהם מוגנים בבתיהם מבודדים מאימת המחלה.

אפשר לומר בלשון ציורית, שהמוסר לא מת, הוירוס הכניס אותו כעת המשוואה לאחר תקופה ארוכה של קיפאון. חברות התרופות, שהן מעוז הקפיטליזם הניאוליברלי, משקיעות הון בחיפוש מזור לכל מי שיחלה היום ובעתיד ב COViD19. המדענים שוקדים על המשימה וכבר ניצני תרופות יוצאים לשוק עם אחדים של הצלחה. הדרך ארוכה, אך כשאני שומע שחברת תרופות שולחת את התרופה בחינם "טיפול חמלה", אני מוחק את הציניות שגוררת לומר "אהה זה אקט שיווקי אם זה יצליח הם ירוויחו מליארדים אם הטיפול יצליח".

בתוך המסע הנורא שהאוכלוסיה האנושית עוברת, החזרנו צלם אנוש, כנראה המוסר הוא גם גורם שמרגיע את בני האדם, שבעת צרה מבינים שבעזרה הדדית מצליחים יותר. כשנבין, אנחנו בני האדם עד כמה אנו תלויים זה בזה, נוכל לחיות טוב יותר.

ועוד מחשבה שעולה לי בראש, היא שהוירוס משכפל את עצמו אינסוף פעמים, מה שמסכן אותו, אכן הוא עובר מוטציות, אך בשונה מאיתנו בני האדם אנחנו אמנם בעלי איברים זהים, אך התרבויות שלנו רבות ומגוונות, מה שהופך את העולם האנושי מעניין ויצירתי. יתרון שעלינו לשמור ולטפח….בעיקר להנות ממנו ומהיתרונות שבו עולם של הכלה ואהבה.

אז כמובן שאת בעיית הוירוס לא התיימרתי וגם לא פתרתי, אך דומה שבמאמר זה אני חושף את הפנים המגוונות והיפות של בני האדם בעולם, כשנסתדר אנחנו בין עצמנו נבין שהחיים הטובים שלנו תלויים גם בלי והצומח ביננו ועלינו לחיות בהרמוניה, מן הסתם כשנדע את הגבולות גם וירוסים לא יוכלו עלינו ויצטרכו "ללמוד ולהבין" שהם יכולים לחיות איתנו ולהנות מפירותנו, אך בשום פנים ואופן "לא לכרות את הענף שעליו הם יושבים".