גל השנאה ששוטף רבים מאיתנו מעורר שאלות נוקבות ומעוררות דאגה.
הדאגה הגדולה ביותר היא שמנהיג אחד יכול להסית המונים ולגרור אותם למחוז חפצו. מדובר באסטרטגיה "חדשה" שנטועה בהיסטוריה האנושית. מנהיג כריזמטי, שמצליח להוביל קבוצה גדולה אחריו וכך לשמר את מעמדו הציבורי. זהו מנהיג כריזמטי ששייך לדור של נסיכים ישראליים, שלעומת חבריו האחרים ניחן בתכונות נוספות.
בנימין נתניהו, בניגוד לאחרים אינו נאמן למקורביו, הוא מקרב ומרחיק על פי הצורך המיידי. מן הצד האחר, אותו בנימין נתניהו מתחבר לעוזרים ויועצים שבשלב כזה או אחר "בוגדים" בו ואפילו הופכים ל"עדי מדינה" נגדו.
אגב את המסע מבגידה מפוקפקת ועד למעמד מפוקפק לא פחות "עד מדינה", הצליחו שליחי מערכת האכיפה לסיים ב"הצלחה". שלושה מקורבים לבנימין נתניהו יעידו נגדו במהלך המשפט.
השילוב המדהים בין מנהיג כריזמטי לבין מנהיג שאינו יודע לבחור יועצים ולא נאמן ולו למקורב אחד, השילוב הזה, כנראה מקנה לו את הכוחות הציבוריים החזקים כל כך. זהו מעמד של מנהיג חזק ש"לא סופר אף אחד", נתפש בקרב רבים במעמד של מנהיג שיכול לשמור גם על האינטרסים הציבוריים בלי מורא. הוא נתפש כמנהיג נחשב גם ברמה עולמית, הוא דובר אנגלית שוטפת ומצליח לטפטף את התעמולה בעברית לתרגום באנגלית לאזרחים רבים בעולם שמתרשמים מהיכולת.
המשחק הזה בין הקהל בישראל לקהל בחוץ לארץ רק מחזק את מעמדו של בנימין נתניהו.
אלא, שגם למנהיג כזה יש נקודות תורפה והוא מוצא עצמו בדרך להיכל המשפט עם סעיפי אישום של שלוש והפרת אמונים שמכרסמים בתדמית של מנהיג חזק. לרבים מאוהדיו קשה לשאת את המציאות הזאת ולפיכך הם מחפשים את האשם ביועץ המשפטי לממשלה, בשופטים ובכל מחצית האזרחים שרוצים להשתחרר מעולו של המנהיג "הכל יכול".
כאן בדיוק מתחילה הבעיה השניה, אוהדים מושבעים של בנימין נתניהו, מוכנים לעשות המון כדי לשמור עליו. לפי שעה הם נמצאים ברשתות החברתיות וזולגים לא אחת גם אל דיווחי העיתונאים שמחוברים אף הם לרשתות הללו ומנכיחים את המסרים, בעיקר, מסרים היופי שנאה, כלפי מי ששונא או נמאס לו מבנימין נתניהו. אפשר לומר כמעט בלי היסוס שברשות החברתיות יש מלחמת אזרחים, מילולית. כל צד משתמש בארס מילולי בלי מגבלה.
חשוב לציין שמסרים של שנאה משרתים רק את המעטים שמבקשים כך לקנות להם מעמד. זה נכון לכל אחד ממגזרים בחברה בכלל ובחברה הישראלית בפרט. הרשתות החברתיות מלאות ציטוטים של נציגי ציבור, שהשכל הישר מזדעזע מהם. ציטוטים שנשלים בכל רגע כשמישהו מהמנהיגים חש שהלהבות דואכות.
ישראל, מדינה יהודית שבקרב חיים גם לא יהודים, שנולדו כאן וזה ביתם. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ובעזרת היא חייבת להיות גם מדינה של כל אזרחיה מבלי משוא פנים. הבית ליהודים אסור לו שיהפוך לבית של שונאי אדם, רק בשל האמונה באל ובלאום. המקלט שלנו חייב להיות מקלט כל מי שחי כאן. השנאה בשם הלאום והדת לא מאפשרת לחיות בשלום, גם בין היהודים, בינם לבין עצמם. הרשימה המשותפת, שנהנית מגלי השנאה, צמחה והתאמה וחבל. אני הייתי מצפה שאזרחי ישראל יהודים וערבים נדע לייצר כאן בית משותף שהבסיס הוא הסכמה ופיוס. הגיעה העת לחוש כשותפים לדרך. בדרך מילולית אגדיר זאת שבשל חילוקי הדעות הגיעה העת גם לחלוק את השלטון ולעבוד ביחד, ליכוד, כחול לבן והרשימה המשותפת, ממשלת הסכמה שתרפא את הפצעים של מלחמה ארוכה, שמובילה אותנו לשום מקום. כמובן שבממשלת הסכמה יש מקום לכולם, גם למפלגות הדתיות והחרדיות והאחרות.
הדמוקרטיה שמושתתת על קואליציה ואופוזיציה כשלה. הדמוקרטיה הזאת מצמיחה מודלים של דיקטטורה מחופשת, דמוקרטיה שמבוססת על הסכמה ופיוס תשרת טוב יותר את המדינה ובעיקר את אזרחיה בלי יוצא מהכלל. ההמשך יבוא…
שיחה חופשית 